המח הוא איבר אחד, חיברו לי אלקטרודות למח, שעל המסך זה נראה כמו גלים, הייתי מצפה לראות מלא גלים זהים. אבל מסתבר שמה שרואים במח של בני אדם נורמטיבים ואני מחשיב את עצמי לאחד כזה, זה חוסר קוהרנטיות בגלים. דמיינו עסק ענק עם מחלקות שונות ובעלי תפקידים שונים שהמצב הטבעי שלו זה בלאגן תמידי – ככה המח שלנו נראה… הזוי או במילה אחרת סטרס. הבעיה מחמירה כשנכנסת לחיים התקלה חדשה או סתם מחשבה טורדנית שקפצה לראש וגרמה לי לאבד ריכוז. החוסר איזון בגלי המח ממשיך לגדול. הבעיה מגיעה לשיא אם אנחנו מנסים לפתור את הקונפליקט בזמן שאנחנו מעורבים רגשית בתוך הקונפליקט. שם נראה חוסר סדר מוחלט, העסק שפושט רגל, ואם אני מבין שהעסק הוא גוף, אז זה השלב שהגוף לא מצליח להבין מה המח רוצה.
המערכת שקשורה לסטרס נקראית המערכת הסימפתטית, וקיימים בה שלושה מצבים Fight, Flight Or Freeze. זאת המערכת שדואגת לשמור עלינו בחיים ובזכותה אם נראה מחבל רץ לכיוון שלנו, המח יידאג להפריש הורמונים שידאגו שנוכל לרוץ גם אם יש לי נקע ברגל. כדי שזה יקרה, במצב מצוקה, כל המערכות הפנימיות משתתקות, זה הזמן רק לברוח ולשרוד. מערכת נוספת אחראית על בנייה, יצירה וריפוי, זאת המערכת שמעכלת את האוכל, מזינה את הרחם, ודואגת לכל האיברים והרקמות. קוראים לה המערכת הפארא סימפתטית. הבעיה בין שני המערכות הן שהן לא עובדות במקביל, ואם אחת עובדת חזק יותר, השנייה בהכרח עובדת בצורה פחות טובה, כלומר אם אני חי בסטרס, אז הגוף לא מצליח לרפא מחלות ולפעמים אפילו שריר קטן שנתפס. כשראיתי את הדברים בצורה הזאת, לראשונה הבנתי מה עומד מאחורי בעיות פוריות, בעיות מעיים ומחלות רבות.
עכשיו כשמכניסים חיה לסטרס, 15 דקות לאחר שהיא יצאה מתחושת סכנה, המערכות חזרו לרגיעה, לעומת זאת, בני אדם לא מצליחים להרגיע את המערכת בעקבות אירועים גם אחרי חודשים או שנים, דוגמא אדם שהתגרש אחרי שאשתו בגדה בו והיא עוד קיבלה את הבית שלהם. 20 שנה אחרי הוא עדיין ממורמר על מה שקרה, אולי אפשר להגיד שהוא צודק שהוא כועס אבל האם להצדיק את הכעס משרת אותו באיזשהי מידה כשחושבים על המילה בריאות פיזית ורגשית?
ומה יוצר מצוקה בחיי היום יום? הרי אנחנו לא באמת בסכנת חיים. סטרס יכול להיות על רקע כימי כמו קפאין או תזונה. אבל בעיקר הוא נובע מתוך מחשבות כמו לחץ, פחד, שנאה, כעס, חוסר ביטחון, חוסר סובלנות, אשמה, קנאה, עצב ועוד, כל הרגשות הללו משבשות את גלי המח וזה לא משנה אם זה מחשבה או מציאות, המח מגיב בצורה זהה.
אז האם ספורט הוא בריא?
דמיינו שני אנשים שרצים אחד ליד השני בקצב זהה, אחד פספס את האוטובוס וכל הדרך אומר לעצמו, כוס עמק איך זה קורה לי, אשתי תהרוג אותי, רק שלא ייפטרו אותי, איך זה כל הזמן קורה לי, מערכת תחבורה דפוקה, הלוואי ואני אגיע… הגוף שלו מפריש הורמונים שמשתקים את כל המערכות ריפוי של הגוף על מנת לשרוד – ובקיצור הוא בסטרס.
האדם שלידו רץ כל הדרך ונושם, הוא מבסוט על הספורט. הגוף שלו מייצר הורמונים שמעודדים בנייה וריפוי בגוף, מייצרים תחושות אהבה ועוד… תנו לשניהם לרוץ כל בוקר למשך כמה חודשים ומהר מאוד תראו איך אחד נהיה בריא יותר והשני חולה יותר.
אז האם ספורט הוא בריא? מי שייקבע זה State Of Mind – שזה אומר מי שאנחנו באותו רגע – שזה אומר מה שאנחנו חושבים, איך שאנחנו מתנהגים ואיך שאנחנו מרגישים.
באנגלית זה נשמע נהדר – My Personality Creates My Personal Reality
